הסיפור נכתב ב-1923 על ידי המחזאי הצרפתי ז'ול רומיין והוא רלבנטי עד ימינו. הסיפור דן בהשקפה של רופאים לגבי פרסום, עושר, קריירה, בריאות, חולי, יחס למטופלים ושליטה. אנחנו מתוודעים במחזה לציניות הרבה של קנוק. בידו הימנית הוא מקבל את השכר על הרגעת השד ששחרר בידו השמאלית. ואולי אין כיום רופאים כמו קנוק?
מערכה ראשונה
במכונית נוסעים ד"ר פרפלייד (הרופא הוותיק של סיינט מוריס), אשתו גברת פרפלייד, קנוק (הרופא החדש) וז'אן הנהג. ד"ר פרפלייד משבח את הנוף ומציין את הריחוק מתחנת הרכבת (שומר את המטופלים "נאמנים"). קנוק קנה את הפרקטיקה של פרפלייד ואילו פרפלייד ואשתו עוברים לעיר ליון, שם פרפלייד יעסוק ברפואה על מנת לסיים את הקריירה שלו בעיר הגדולה. פרפלייד מציין שסיבה נוספת לעזיבתו היא מחלת הראומטיזם של אשתו. הרופא פרפלייד הוא אדם Un Homme de L'art כפי שהצרפתים אומרים או אם תרצו אדם בעל "כוונות טובות". אשתו היא מטרונית בעלת חוש עסקי מפותח יותר מזה של בעלה.
קנוק: הרבה אנשים כאן סובלים מראומטיזם?
פרפלייד: דוקטור, עדיף היה שתשאל אם יש רבים ללא ראומטיזם.
קנוק: התכוונתי מבחינת הפרקטיקה.
פרפלייד: או לא, אנשים כאן לא יפנו לרופא בגלל ראומטיזם כמו שאתה לא תפנה לכומר בשביל
גשם.
קנוק: זה חבל מאוד. אם לא ניתן לעשות דבר לגבי ראומטיזם, צריך להשלים גם עם דלקות ריאה
ופלאוריזיה.
פרפלייד: אלה נדירים כאן. האקלים כאן קשה. כל התינוקות החולים מתים עד גיל חצי שנה, כמובן
מבלי שקוראים לרופא. אלה ששורדים הם חזקים. יש לנו הרבה שבץ ומחלות לב. אבל
הם לא חושבים על כך. הם מתמוטטים ומתים באופן פתאומי סביב גיל 50.
קנוק: לא עשית את ההון שלך ממקרי מוות פתאומי?
פרפלייד: בטח שלא. טוב, יש לנו שפעת. אני לא מתכוון להצטננות הרגילה (הם אוהבים אותה
וחושבים שהיא מגרשת השדים). אני מתכוון למגיפות השפעת.
קנוק: אלי שבשמיים, מה, אני צריך לחכות לשפעת העולמית הבאה?!
גב' פרפלייד: היו הרבה מקרים של פטירה ב-1918 וגבינו כספים רבים ביום סיינט מייקל (יום בו
משלמים חשבונות).
קנוק מבין שהמטופלים משלמים על הביקור שלהם אצל הרופא רק ביום סיינט מייקל שחל בספטמבר ומצטער שכעת חודש אוקטובר. הוא אומר לד"ר פרפלייד שהוא מצא מועד טוב למכור את הפרקטיקה שלו. הוא שומע מהזוג שרוב האנשים באים לביקור יחיד. פרפלייד משבח את המטופלים של העיירה על כך שהם עוזבים אותו במנוחה. קנוק מביע חוסר שביעות רצון ממה שהוא שומע, ורומז שלא יוכל לשלם את חובו לפרפלייד בגלל שרווחיו בעיירה יהיו נמוכים.
קנוק מתבקש על ידי פרפלייד ואשתו שלא להתייאש, כי הרפואה היא כר מרעה עשיר, אם כי צריך להתאמץ כדי לקצור אותו. הזוג גם אומר לו שהוא מושלה ע'ל ידי חלומות של מתחילים צעירים.
מסתבר שקנוק אמנם גמר את לימודי הרפואה לאחרונה, אך הוא דווקא מנוסה בתחום. התיזה שהשלים לאחרונה נקראת "על בריאות טובה כביכול" ובה אפיגרף של קלוד ברנרד ("אנשים בריאים הם אנשים חולים שעדיין לא יודעים שהם חולים").
מסתבר שקנוק החל לעסוק ברפואה לפני 20 שנה, אז נאלץ להפסיק את לימודי השפות והחל לעבוד כפקיד, אך פוטר. הוא ראה מודעה שדרוש רופא לאנייה שנוסעת להודו וצוין בה שרישיון אינו הכרחי. קנוק ביקש את המשרה. הוא לא טען שהוא רופא וגילה להם שטרם בחר נושא לתזה שלו. הם אמרו לו שלא חייבים שיהיה רופא ושלא אכפת להם מהתזה שלו. קנוק ביקש בכל זאת להיקרא דוקטור על האנייה. פרפלייד שאל אם לא היה לקנוק כל מושג על רפואה אז. קנוק עונה שמילדותו המוקדמת היה לו עניין ברפואה וברוקחות, ובגיל 9 למד בעל פה על עצירות. כבר אז החל להבין את המשמעות האמיתית והמטרה של הרפואה, שאותם בתי הספר לרפואה קברו תחת הררי שטויות מדעיים. והשיטה שלו היום נובעת משם...
כשפרפלייד רצה לשמוע על השיטה שלו, קנוק אומר שהתוצאות הן החשובות ושקיבל מפרפלייד פרקטיקה חסרת ערך. אבל הוא גורס שמכיון שפרפלייד מכריח אותו להתחיל מאפס, זה מגדיל את העניין שבניסוי.
קנוק מספר שעל האנייה הוא היה אחראי על 35 איש ושלא היו שם שום מקרי תמותה. מטרתו היא להציל את המטופל (למרות פיתויים לעשות ההיפך). גב' פרפלייד לוחצת על בעלה לגלות מהן שיטותיו של קנוק. קנוק מציע שבמקום לשלם לפרפלייד על הקליניקה, הוא ילמד אותו במשך שבוע אחד את שיטותיו. ההצעה נדחית.
קנוק מבקש לקבל טיפים מד"ר פרפלייד: כמה תושבים יש בעיירה, מה עושרם, האם יש כרוז בעיירה, האם האנשים נאמנים או דתיים, או אולי ספיריטואליסטים? הוא מכריז שהעיירה בשלה לתקופת הרפואה. הוא אומר שד"ר פרפלייד ואשתו יכלו לעזוב את העיירה עם זהב רב בכיס.
מערכה שנייה
בבית שהיה שייך לפרפלייד, קנוק מזמן לשיחה את הכרוז של העיירה, הרוקח והמורה. בשיחה עם הכרוז, הוא מבקש ממנו לקרוא לו דוקטור, וכשהוא מדבר בעיירה, להגיד הדוקטור אמר והדוקטור עשה... הכרוז מספר לו שפרפלייד לא ידע מה יש למטופלים, ונהג להגיד למטופל שאין לו כלום ושמחר יהיה בריא ושהוא רשם תרופות זולות.
קנוק נותן לכרוז הודעה שעליו להקריא בעיירה. להלן נוסח ההודעה: "ד"ר קנוק, ממשיכו של ד"ר פרפלייד, שולח ברכות לתושבי העיירה סיינט מוריס ומודיע שלטובת השמירה על רווחת הקהילה ולעצירת המחלות מכל הסוגים שהשתרשו בשנים האחרונות על אזור ארץ זה (שהיה בריא), שירותיו יהיו זמינים לתושבי העיר ללא עלות כל בוקר בין 9 ל-11. זרים ואורחים בעיר ישלמו את המחיר הרגיל של 8 פרנק." קנוק טוען שעניינו בשמירה על בריאות התושבים, וגם אם היום זהו יום שוק (והרבה תושבים בעיר וכולם ירצו לקבל טיפול חינם), הוא יסתדר עם כל הפונים.
לפני שהם נפרדים, הכרוז מבקש לקבל כבר עתה את הבדיקה חינם. הבעיה שלו היא מיחוש בבטן לאחר האוכל, שמגרד או מדגדג. קנוק שואל האם זה מגרד או מדגדג. הרופא מבקש מהכרוז להקריא לתושבי העיר את המכתב ולמחרת לשבת במיטה ולנוח. הוא יקפוץ לבקרו בחינם, וכשהכרוז שואל אם הוא סובל ממשהו חמור, הוא עונה: לא, תפסנו את זה בזמן כדי לטפל בכך. הוא דורש מהכרוז לא לעשן, לא לשתות יין, לא לקיים יחסי מין ולהמעיט באכילה. הכרוז טוען שהוא מרגיש ברע ואולי כדאי שילך לנוח כעת. קנוק עונה בביטחון שלא כדאי ושעליו להכריז על המכתב כאילו שדבר לא מפריע לו.
בשיחה עם מורה בית הספר, מתברר לקנוק שלא היה כל שיתוף פעולה בין פרפלייד למורה (פרט למשחקי ביליארד מדי פעם). לקנוק יש רעיונות לגבי בריאות הקהילה, רפואה מונעת, היגיינה, חינוך משפחתי. מסתבר שעניינים אלו לא עניינו כלל את פרפלייד או את המורה.
קנוק: אני מתערב שהם שותים מים בלי לחשוב על מיליוני החיידקים שהם בולעים.
ברנרד: כן, בטח.
קנוק: האם הם יודעים מהו מיקרוב?
ברנרד: בספק רב, חלקם שמעו על המילה, אבל הם חושבים שזה סוג של חרק.
קנוק: תראה, מר ברנרד, אני ואתה לא יכולים בשבוע אחד לפצות על חוסר הזהירות של שנים.
אבל אנו צריכים לעשות משהו.
קנוק מבקש את עזרתו של המורה בכך שילמד על המחלות, על הסכנות שיש ביומיום ועל כך שצריך לפנות לרופא לפני המוות עצמו. הוא מגיש למורה הרצאה מוכנה על מחלת הטיפוס. אחת ממטרותיו של קנוק היא "לפגוע" בקהל בהרצאות על מנת ש"לא יוכלו לישון" (ויצאו מתחושת הביטחון המזויפת של הבריאות). על קנוק לראות בכל אדם כמפיץ אפשרי של חיידקים.
בשיחה עם מוסקט, הרוקח, קנוק מחמיא לו על בית המרקחת המודרני שהוא מנהל. קנוק מצהיר שרופא ללא תמיכת רוקח מהמדרגה הראשונה דומה לגנרל שהולך לקרב ללא ארטילריה. הוא מתפלא שרווחיו של הרוקח כה צנועים ושמרשמיו של פרפלייד לא הניבו רווחים.
קנוק אמר למוסקט שמבחינתו כל תושבי העיירה הם מטופלים שלו, מטופלים קבועים ונאמנים (לא פעם בשנה). מחלה היא רעיון ישן ובריאות היא מילה שניתן להוציא מהלקסיקון. כל אחד חולה במידה זו או אחרת. לצד האפשרות המבטיחה לרווח נאה, מצהיר מוסקט אמונים לרופא החדש.
המטופלים הראשונים מתאספים ליד הבית. הראשונה, בת 45, סובלת מעייפות ומעצירות. הוא משכנע אותה שנפלה מסולם כשהייתה קטנה. אמנם הבדיקה היא חינם, אבל קנוק אומר שזה יעלה הרבה לרפא מחלה שמקננת בה מאז גיל 5 (עת נפלה מסולם). הוא מסביר לה שבעת הנפילה (שהיא לא זוכרת), הנקסוס ע''ש Turek ותעלת קלארק גלשו בכיוונים מנוגדים וזה יצר לחץ ממושך על המולטיפולריים שלה. האישה שואלת אם יש דרך אחרת, זולה יותר, להתרפא. הוא ממליץ על שבוע מנוחה, בבדידות, ללא מזון מוצק, כמעט מים בלבד, חצי קרקר בחלב בבוקר ובערב. אם לאחר שבוע שכזה היא תחוש מלאת חיים, אז המצב לא כל כך קשה. אם תחוש חלשה ותתקשה לקום, אין ספק שיש להתחיל בטיפול.
האישה השנייה, כבת 60, היא אלמנה אצילה שבאה לרופא כביכול כדי לתת דוגמה לפשוטי העם שצריך להיבדק. היא מספרת שיש לה אינסומניה ושהרופא הקודם המליץ על קריאת שלושה עמודים מספר החוקים לפני השינה. קנוק אומר לה שאינסומניה עלולה להיות מצב קשה, בשל חוסר תפקוד של כלי הדם במוח, שינוי ניווני במערכת pipestem או תוצאה של מתקפה של מעין חרק פנימי שתוקף את החומר האפור של המוח, אבל עם טיפול מסודר אפשר לטפל בכך. קנוק אומר שלמזלה יש לה זמן ואמצעים לטיפול המודרני ביותר לבעייתה. היא מבטיחה להיות מטופלת טובה ונאמנה כמו כלב. קנוק מציע טיפול רדיואקטיבי לשנתיים או שלוש, בביקורים יומיומיים, פרט ליום א' וב'. החולה שואלת האם תהיה בלי טיפול בימים אלה והוא מבטיח לנסות לבקר לדקה ביום א' בערב וביום ב'. אחה''צ הוא משלח אותה לרוקח עם מרשם דחוף.
מערכה שלישית
בית המלון של העיירה הוסב לסנטוריום. פרפלייד חוזר (עברו 3 חודשים) לקחת את התשלום שלו. המלון מלא מטופלים וייתכן שלפרפלייד לא יישאר חדר. הוא לא מבין מדוע המטופלים לנים בבית המלון. ומי האורחים במלון? תחילה פנו אל קנוק אנשי עסקים שביקרו בעיירה ושמעו עליו. הם לא ידעו איזו מחלה יש להם ומזלם שהם נתקלו בד"ר קנוק, אחרת הם היו כבר מתים היום. כיום הם באים לקבל טיפולים ולנוח בבית המלון.
פרפלייד אומר למנהלת המלון שבתקופתו אנשי העיירה נהנו מבריאות טובה יותר. היא שוללת זאת ואומרת שאז הם לא דאגו לעצמם. היא מוסיפה שאנשי העיירה אינם פראיים שלא דואגים לבריאותם. פרפלייד אומר שאם האנשים שבעו מבריאות טובה ורוצים לשלם על בריאות ירודה, הרי שזהו רווח לרופא. המנהלת זועמת. ד"ר קנוק מספר לפרפלייד על התקדמותו, על עלייה בהתייעצויות ועל העלייה בטיפולים, במרשמים וכדומה. הוא מראה לפרפלייד מפה של העיירה עם כיבושיו (מטופלים קבועים).
פרפלייד מתעניין באתיקה של קנוק (הכפפת האינטרסים של החולה לטובת אלו של הרופא). קנוק אומר שזה תלוי ושהכול כפוף לטובת הרפואה.הוא קיבל פרקטיקה של אנשים ללא כיוון וכעת הוא מוליך אותם לתוך החיים של הרפואה. שום דבר לא מעצבן אותו כמו המצב הלא קיים של "אדם בריא". ניתן להשכיב את כל או את רוב הכפר למיטת חולי כמו שאין דבר כזה שמלחמה נמשכת רק 6 שבועות. אמנם צריך כמה אנשים בריאים כדי לטפל בחולים וכדי לשמש עתודה לקווי החולים, אך לא נרשה לבריאים כביכול להתרברב יותר מדי.
פרפלייד מציע לרופא קנוק את הפרקטיקה שלו בליון כדי ששם יתעשר מהר, מבקש בחזרה את הפרקטיקה בעיירה, ומוותר לו על החוב. קנוק לא משיב, אבל המנהלת של המלון והרוקח דורשים ממנו לדחות את ההצעה הטיפשית של פרפלייד. קנוק משכנע את מנהלת המלון למצוא לפרפלייד חדר כי הוא לא במצב לנסוע חזרה לליון. קנוק משכנע את פרפלייד שהוא זקוק למנוחה.
פרפלייד: היה לך מבט שאתה מסתכל לתוך גופי. אני יודע שזה טריק, אבל טריק יעיל.
קנוק: מצטער, לא יכול להתאפק. כשאני פוגש מישהו, אני מקבל מיד אבחנה. זה הגיע כל כך רחוק שאני נמנע מלהסתכל במראה!
פרפלייד: אבל כשאמרת שאני זקוק למנוחה, התכוונת לכך? כי שמתי לב לכמה דברים מדאיגים לאחרונה. אשמח לשמוע את אבחנתך לגבי.
קנוק: נדבר על כך מאוחר יותר. ולגבי בריאות והחלטות שכרוכות בכך, נדבר אחה''צ במשרדי.
דיון על בסיס המאמר של Bamforth "קנוק - מחקר בציניות רפואית"
( Med Humanities 2002כרך 28, עמודים 14-18).
הספרות הצרפתית עסקה רבות בדמות החברתית של הרופא. במחזה המשעשע של ז'ול רומאיין "קנוק" ובהמשך בגרסה המוסרטת של המחזה (1951), חוזר הרופא כנוכל לקדמת הבמה. קנוק הוא משהו חדש, הוא משיח בריאות. הוא כופה עצמו על האחרים באמצעות הפחד שמבוסס על תכנית של היגיינה שכלית וחברתית, והוא לוקח את אוכלוסיית הכפר תחת מרותו. השאננות חולפת בעזרת העלאת המודעות. חברה שלמה מגויסת לדגל הרפואה. לקנוק יש שיטה!
כעבור כמה חודשים הוא מדהים את פרפלייד עם ההכנסות שלו. הוא גם יודע את ההכנסה של כל משפחה בכפר. אבל הוא לא רץ אחרי הכסף שלהם... הוא הביא את תושבי הכפר אל עולם הרפואה. הוא נתן לחייהם משמעות רפואית.
קנוק מומחה ביצירת פחד. אולי התושבים סובלים ממחלות מדומיינות, אבל קנוק הוא רב אמן בחיזוק פחדים אלו. האסטרטגיה שלו פשוטה, אבל יעילה. הוא מגדיר את הרע ומכתיב את הטוב. קנוק מתייחס בקרירות לתושבי הכפר. הוא מפשט את המסרים שלו ואז הוא חוזר עליהם שוב ושוב. הוא מאמין שאנשים רוצים שירמו אותם, ואז הוא מסכים לרמות אותם. סדר דורש שליטה, ושליטה דורשת שקר אחד או שניים. אז הוא נותן לחיים שלהם משמעות. הוא רואה במחלה לא רק תופעה גופנית, אלא עיקרון מארגן לשליטה יעילה בחברה כולה. הנימוק שלו זה החיים, כלי העבודה שלו הם האידיאל, הפיתוי, הפחד ואם צריך האיום באלימות. ומה שהכי מפריע, כפי שהתובנה של ניטשה מרמזת, אולי הוא לא ציני בכלל, הוא השקר בהתגלמותו.
רומאיין היה מודע בוודאי לתיאור של ניטשה לגבי ה-Great Deceivers, שנכתב 40 שנה קודם לכן. כל הנוכלים הגדולים עוברים תהליך שלו הם חבים את כוחם. באקט של הרמייה ובהכנות לקראתו, האמונה בעצמם משתלטת עליהם. אמונה זו משפיעה על קהל היעד שלהם. האנשים זקוקים ל"אמת" חזקה. מעבר לאינטרס של המטופל והאינטרס של הרופא נמצא האינטרס של הרפואה.
המחזה הוא גם פארסה על דמגוגים שתופסים את הדמיון של הציבור ומכפיפים את האוכלוסייה לרצון שלהם. קנוק הוא מעין הדיקטטור הגדול, הפוליטיקאי ללא עקרונות. שנת 1922, השנה לפני כתיבת המחזה, היתה גם השנה שבה מוסוליני עלה לשלטון באיטליה. כעשור לאחר מכן, הרופאים יהיו בין התומכים הכי נלהבים של השלטון הנאצי, כמשרתים של רפואה שהיא מעבר לאינטרס של המטופל, רפואה אידיאולוגית. הרופאים היו לוחמים בחלוק לבן לטובת "ביולוגיה קדושה".
להבדיל אלפי הבדלות, מעניין המקרה של John Snow, רופא אנגלי שלחם למען איכות מי השתייה בלונדון במאה ה-19. מאמר מערכת של הטיימס ב-1854 תקף את מלחמת בריאות הציבור של סנואו: "אנחנו מעדיפים לקחת את הסיכון של לחלות בכולרה, ולא להיות קרבן לבריונות ולהידחף ביד גסה אל עבר הבריאות".
הערת העורך
לרוב, קל לנו כאנשים להיסחף אחר משיחי השקר של הבריאות. והמחזה הוא תמרור אזהרה לגבי התופעה ולגבי אנשי מקצוע (למעשה מכל התחומים) שאולי עוברים את הגבול.
אני אישית סבור שאנו כבני אדם חשופים לשני וקטורים מנוגדים: אחד מהם הוא השמועה על מחלה חדשה, שמועה אם תרצו על אטיולוגיה חדשה של מחלה ישנה או על טיפול חדש (חיסון כלשהו, טיפול אנטי-אייג'ינג ודחיפה לכיוון של אורח חיים בריא), והשני הוא חוסר האמון שלנו כלפי החדש והלא מוכר. חוסר אמון זה נובע לעתים מהאישיות שלנו, מהקושי לקבל את החדש ולעשות שינוי בחיים שלנו או אף מחשדנות שעובדים עלינו. רגע! מי עובד? האם יתכן שהרפואה עובדת עלינו???
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
