מטרת החוקרים הייתה לזהות את הדרך המתאימה ביותר לספק תוספת של ברזל לחולים מאושפזים, ולזהות גורמים הקשורים לתיעוד הולם של השחרור מבית החולים והמעקב שלאחר מכן. לשם כך, ביצעו אנליזה רטרוספקטיבית של 103 חולים, מבית חולים קהילתי בעיר ניו יורק.
עוד בעניין דומה
החוקרים מצאו כי מתוך כלל החולים, 57 (55.3%) אושפזו עקב אנמיה המלווה בתסמינים. בנוסף, 20 (19.4%) מתוך כלל החולים עם אנמיה של חוסר ברזל, עברו אנדוסקופיה של הושט, הקיבה והתריסריון או קולונוסקופיה. עוד נמצא כי ניתן ייעוץ של גסטרואנטרולוג או המטולוג עבור 45 (43.7%) חולים. זאת ועוד, החוקרים דיווחו כי תוסף ברזל ניתן באשפוז ל-62 (60.2%) מהמטופלים, כאשר ב-43 מקרים (41.7%) ניתן עירוי דם. נמצא כי לאחר השחרור, ל-50 (48.5%) מהחולים היה תיעוד הולם של האנמיה על גבי מכתב השחרור, ובוצע מעקב הולם אחר 54 (52.4%) נבדקים. כמו כן, 53 (51.5%) נבדקים המשיכו לקבל תוספי ברזל לאחר השחרור. לבסוף, נמצא כי ביצוע גסטרוסקופיה או קולונוסקופיה במסגרת האשפוז, קבלת עירוי דם או נוכחות של אנמיה סימפטומטית, היו קשורים בצורה מובהקת לסבירות גבוהה יותר לתיעוד הולם של האנמיה במכתב השחרור.
החוקרים הגיעו למסקנה כי לאנמיה מחוסר ברזל ישנם שיעורי תמותה ותחלואה גבוהים בקרב האוכלוסייה. הם סבורים כי שחרור הולם מאשפוז של חולים עם אנמיה כזו, והגורמים הקשורים לכך, מהווים היבט חשוב עבור המטפלים, כל זאת על מנת להשיג את התוצאות המיטביות עבור אותם מטופלים.
מקור:
Patel, K. et al. J Hematol. 2020; 9(1-2); 5-8. https://doi.org/10.14740/jh626